ראשיראשי   אודות אני אוהב ישראל   שלח לחברשלח לחבר
הוסיפו לב אוהב ישראל קבלו סטיקר עשר הסיבות ישראלים יפים תמונות ישראל ישראל מועדפי ישראל
מקור הכתבה: www.jafi.org.il
אהבת ישראל

דווקא היום הגיע הזמן לפתוח את מחסני החירום של אהבת ישראל. גם היום, כאשר יש חילוקי דעות חמורים בינינו, כאן בישראל, חשוב לא לשכוח שאנו עם אחד. אנשים אחים אנחנו. ככל שהמתח עולה, יש לחזור יותר ויותר על הסיסמה הקדושה "לא יהיה קרע בעם". אפילו שנאה וטינה איננו רוצים. אדרבה, אהבה ואחווה ושלום ורעות אנו רוצים. גם אם נחליט שאדם מישראל מרשיע - אין זו סיבה לשונאו; זו סיבה לנזוף בו, להוכיח אותו נמרצות, אף להעמיד אותו למשפט, אך לא לשנוא. חשוב שלא נבלבל בין אוהב לאויב, כי אויב הוא אויב, ונגדו יש להשתמש בכוח, אבל באומה פנימה, רק אור ינצח.

עם ישראל כולל את כל היהודים אשר בארץ ואשר בכל מלוא תבל. בוודאי אנחנו מחכים לכל אחינו שיעלו לארץ, שהיא המקום הטבעי לעם ישראל ולא הגלות, אבל כל זמן שאינם עולים יש לנו אחריות כלפיהם לעזור להם גם מבחינה חומרית וגם מבחינה רוחנית. הלב שלנו נקרע וחתוך לגזרים מול יהדות הגולה, ההולכת ונמסה ומתבוללת, ודווקא זה מחייב אותנו להתמסר במרץ הגדול ביותר להצלתם; כי יש לדעת שכל הטרגדיות שאנחנו עוברים היום בארץ, קטנות לעומת הטרגדיה הנוראה הפוקדת את העם בגלות. יותר מתמיד, זה הזמן לחבק באהבה כל יהודי השוכן בגלות ולהאיר לו פנים.

מהי אהבת ישראל?

אהבת ישראל היא הכרה אחדותית הקיימת בין האנשים, אך עלינו לנסות להבין מהו הדבר האחדותי הזה. האר"י אומר שלפני התפילה כל אדם צריך לקבל על עצמו את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" (מובא בספר "סור מרע ועשה טוב" לר' צבי הירש מזידיטשוב, חלק "עשה טוב", חלק ג), מפני שלפני התפילה צריך לאהוב. אין הכוונה לאהוב אדם מסוים, אלא עלינו להתרומם למצב של אהבת הבריות.

יש סידורים נוסח ספרד שבהם מודפס שעל האדם לקבל עצמו מצוות "ואהבת לרעך". האר"י מסביר מצווה זו בכך שכל ישראל הם באמת גוף אחד. והרי הגופות שונים? כוונת האר"י, שישראל הם אחד מבחינה נשמתית. כל עם ישראל, כל הנשמות, הן בבחינת נשמה אחת המתחלקת לגופים שונים. החלוקה לגופים היא לצורך ההופעה בעולם. מסיבה זו, כל נשמה שוכנת בגוף אחר, ובעלת תודעה עצמית אחרת. זו גם הסיבה לכך יש סידורים נוסח ספרד שבהם מודפס שעל האדם לקבל על עצמו מצוות "ואהבת לרעך". האר"י מסביר מצווה זו בכך שכל ישראל הם באמת גוף אחד. והרי הגופות שונים? כוונת האר"י, שישראל הם אחד מבחינה נשמתית. כל עם ישראל, כל הנשמות, הן בבחינת נשמה אחת המתחלקת לגופים שונים. החלוקה לגופים היא לצורך ההופעה בעולם. מסיבה זו, כל נשמה שוכנת בגוף אחר ובעלת תודעה עצמית אחרת. זו גם הסיבה לכך שאנשים אינם חשים אחדות זו, אך באמת כולם נשמה אחת. ביטוי זה הוא רזי מאוד, סודי ועמוק מאוד, וכמה שנעסוק בו לא נרד לעומק שורשו. מכל מקום, הנקודה יסודית היא שכל עם ישראל הוא בחינת נשמה אחת. התוצאה המתקבלת מכך, אומר האר"י, היא ש"כל ישראל ערבים זה לזה" (שבועות לט, א). יש אחריות של אדם אחד למעשה רעהו. הכיצד? מדוע אדם טוב, העושה חסדים, ערב לאדם העובר עבירות, ואם יכול היה למנוע עבירה ולא מנע, מדוע הוא נענש?

חז"ל מספרים שהנביא יחזקאל ראה כיצד שָׂמים בשמַים תו דם על מצחי הרשעים, ואחר-כך גם על מצחי הצדיקים. מדוע? כי הם לא מיחו ולא הוכיחו את דורם. הגמרא שואלת: הרי ידוע שהמחאה לא הייתה עוזרת? מתרצים שהצדיקים באותו הזמן לא ידעו שמחאתם לא תעזור, וכיוון שיכלו להוכיח ולא הוכיחו, נענשו (שבת נה, א). האר"י מסביר, שאין מקום לשאלה מדוע האחד נענש בעוון השני, כי שניהם אותה מציאות, אותה נשמה כוללת, וכיוון שהרעל חודר, הוא מפעפע על פני כל המציאות, וכולם סובלים בעטיו. ברור שנשמות קרובות יותר, נפגעות מהר יותר. בדומה לזה, כאשר חודר לגוף האדם רעל, מצבו הנפשי והגופני הראשוני משפיע על יכולת ההתגוננות שלו. כשמצבו הנפשי איתן, החיידקים יזיקו לו פחות. פסיכולוג נודע מתאר שבמחנה הריכוז תופעה זו הייתה בולטת מאוד. הוא תיאר אדם שקיבל הודעה שאשתו נספתה, ולמחרת מת ממחלת הטיפוס. לכאורה, לא היה קשר בין השניים. אלא מה, המחלה שכנה בגופו, אך לגוף היה כוח עמידה מפניה. אך כשהאדם התמוטט מבחינה נפשית-רוחנית, והכוח הנפשי שהחזיק אותו בתקווה להיפגש שוב עם אשתו נעלם - הוא כרע תחת המחלה ("האדם מחפש משמעות", ויקטור פרנקל). באותו אופן נוכל להבין שאדם העובר עבירה בשוגג, במצב לא רשעותי, הרעל מפעפע בו באופן חלש יותר.

כך נוכל להבין גם את הערבות בין כל ישראל, כמשל רשב"י: "משל לבני אדם שהיו נתונים בספינה, נטל אחד מהם מקדח והתחיל קודח תחתיו. אמרו לו חבריו למה אתה עושה כך? אמר להם: מה אכפת לכם, לא תחתי אני קודח? אמרו לו: מפני שהמים עולין ומציפין עלינו את הספינה" (ויקרא רבה ד; ילקוט שמעוני, ירמיהו כ). וכן בעניינים רוחניים: האומרים שאין להתערב בעניינים הרוחניים-מוסריים של האחר - כמובן, בצורה הראויה - אינם צודקים, כי הכול נשמה אחת. כל ישראל ערבין זה לזה וגם לכל העולם, במידה מסוימת, אולם בישראל הקשר חזק יותר לאין ערוך, כי גם בערבות יש מדרגות. אדם ערב לבני ביתו יותר מלמשפחה אחרת, משום שבני אותה משפחה מחוברים יותר מבחינה נשמתית זה לזה. חברות מבטאת קשר נשמתי חזק יותר. הקשר הנשמתי לא נוצר בעקבות החברות, להפך, החברות נוצרת בעקבות הקשר. "ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד ויאהבו יהונתן כנפשו" (שמואל א יח, א). אהבת דוד ויהונתן התחילה עוד לפני לידתם. הרב חרל"פ סיפר שהרב קוק אמר לו, שאהבתם היא עוד מעולם הנשמות. יש תופעה של אהבה ממבט ראשון, הנובעת מנשמות הקרובות יותר ב"מפת הנשמות". יש תופעה של אהבה ממבט ראשון, הנובעת מנשמות הקרובות יותר ב"מפת הנשמות". קרבה נִשמתית מתגלה לפעמים בחיים על-ידי אהבה ודאגה. תחושת שייכות מגבירה את רגש האחריות. יש גם אחריות כוללת לגבי האנושות כולה, כאברהם אבינו שדאג לאנשי סדום (בראשית יח). הוא אב המון גויים (שם יז, ה). קיימת גם אחריות לגבי בעלי חיים. אין הם בצלם אלוהים, אבל הם יצורים עם חיוניות, נפש חיה עם כוח נפשי (אורות הקודש ב). יש לנו אחריות כלפיהם ועלינו לדאוג להם. חכמי הסוד אומרים, שלעתיד לבוא, בעלי חיים יתרוממו מבחינה תרבותית. "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ" (ישעיה יא, ו). אך כמובן, קודם יש לגמור חשבונות בתוך עם ישראל, בין בני האדם, ורק אחר-כך יש מקום לחיזוק הצמחונות, האהבה והמוסר כלפי בעלי חיים (עיינו "חזון הצמחונות והשלום", עמ' יד). הדברים אינם סותרים, אך יש להיזהר שלא לבלבל את הסדר, שאם לא כן עלולים לקיים את הטפל ולהזניח את העיקר.

רבי משה קורדובירו, שחי בצפת בתקופת האר"י, הסביר את משמעות הביטוי "כל ישראל ערבין זה לזה": 'ערבין' מלשון 'מעורבים' (ס' תומר דבורה), תערובת, ערבוב של נשמות. לכל אדם יש מעט מנשמת זולתו. כאשר אדם בוחר לחטוא אין זה רק עניינו. מי נתן לו רשות לחטוא בחלק של הזולת הנמצא אצלו?! דבר זה בלתי נסבל. זהו הסברו של האר"י לתפילת הווידוי. אנו אומרים: אשמנו, בגדנו וכו'. לכאורה, אין הדבר מובן. וכי כל אחד מאִתנו באמת גזל ונאף ובגד? הרי התפילה חייבת לבוא מתוך קירות הלב, וכי אנו עושים שקר בנפשנו? מסביר האר"י שהדבר נכון במובן של כלל ישראל. האדם מישראל אינו אדם פרטי, הוא חלק מכלל גדול שעובר את העבירות הללו. זהו יסוד היסודות: להכיר שכל עם ישראל הוא נשמה אחת. יסוד זה יש לשנן כל החיים. ישראל נשמה אחת, סגולה אלוהית אחת ועניין אחד, וזו כל התורה כולה. אחרי זה באים שאר הפרטים.

שלמה אבינר הוא רב היישוב בית אל זה כעשרים שנה וראש ישיבת עטרת כהנים בעיר העתיקה בירושלים. מתלמידיו של הרב צבי יהודה קוק, החל את שליחותו הציבורית בקיבוץ לביא שבגליל, שם כיהן ברבנות במשך שש שנים. כתב למעלה מ-70 ספרים שיצאו לאור בהוצאת ספריית חוה.

מאת שלמה אבינר

חזרה לעמוד הכתבות והמאמרים המלא >>

בניית אתרים  |  עיצוב אתרים  |  עיצוב אתר  |  עיצוב לוגו  |  אינדקס תגיות  |  אינדקס אתרים  |  דומיינים למכירה  |  דומיין למכירה  |  אחסון אתרים

כל הזכויות שמורות © האתר הלאומי הראשון לארץ ישראל iloveisrael.org.il  |  ישראל  |  קישורים  |  פנו אלינו